המעבר לטקסס.

אני חושב שהגבול הטבעי, זה הנחל שמתחת לגשר שאני עובר עליו בדיוק, עעעכשיו.

השלט “ברוכים הבאים לטקסס” נותן את האישור, לוחיות רישוי הרכבים מחזקות את  מה שאני חושב.

עדיין לח מאוד וירוק, אני ממשיך על כביש 90. אם אמשיך כך, אגיע ליוסטון, יוסטון עיר גדולה, בערים גדולות אני נוטה ללכת לאיבוד אז עדיף שאפנה באחד הכבישים הצדדיים צפונה. עוד כמה מיילים יש פנייה ל College station, אקח שם מלון, ומחר אמשיך מערבה בדרכים צדדיות.

סוף סוף האוויר נעשה יבש יותר איזה כייף, אחרי כמעט חודש בכבישים עם מזג אוויר לח שכחתי איך זה לרכב במזג אוויר נורמלי. זה בגלל שאני מתרחק מקו החוף. הנוף משתנה והופך ליבש יותר, אני ממשיל לרכב, וחולף על פני עדרי בקר שמתוחמים בגדרות עץ בצבע לבן.

עדיין מוקדם, אני בכנסיה לעיר.

רמזורים ועוד רמזורים, מרכזי קניות מימין  ושמאל, מסעדות אוכל מהיר. “ברוכים הבאים לעיר” אני אומר לעצמי.

אני עוצר מול דלת מוטל קטן, הדלת נפתחת מעצמה במבט אל הלובי אני מבחין מייד שהמקום נעים ומחמד. פקידת הקבלה מסתכלת עלי ועל האופנוע, אני ממהר אליה שלא תיבהל  ולוקח חדר ללילה אחד, פורק את הציוד מהאופנוע ושם על עגלה. עוד לפני שאני מסדר את התיקים בחדר, אני נזרק על המיטה, איזה כייף.

מקלחת, אצה לאכול פיצה ואחזור לישון.

אני חוזר עייף, לפני שאירדם אני מעביר את התמונות מהמצלמה לטאבלט, מכבה את האור ונרדם כמו תינוק.

שש בבוקר:

עדיין חשוך . מכונת הקפה בחדר מכינה לי קפה שממלא את החדר בריח נעים של קפה.

עוברת בי מחשבה: יש אנשים כשהם יוצאים לטיול או מסע, הם יודעים מתי הם יוצאים, איפה ישנו כל לילה, גם יש כאלה שמזמינים את המלון מראש, כן, כן, פגשתי כאלה שמזמינים מלון מראש, איזה מוזר. הם יודעים מה הם יראו ואיפה יבקרו בכל יום, וגם יודעים בדיוק את תאריך החזרה.

אני פותח את המפה, יש כמה אפשרויות, אני בוחר את האפשרות של כבישים קטנים לאורך חוות ועיירות,

היום אסע לכיוון blanco Park.

אני עולה על האופנוע ויוצא מהעיר. נפלטת לי צרחת  אושר בקסדה, מראש הכנתי מוזיקת קאנטרי והיא מתנגנת לי בקסדה. אושר, אושר, אושר, איזה כייף לי.

כבישים צדדים בטקסס.

הנוף משתנה מהר:  מרחבים, חוות. הרבה חוות. מזג האוויר הרבה יותר נעים אין לחות. האוויר יבש, אני לא מזיע תוך כדי רכיבה.  כייף לרכב  בנוף המדהים.

אני עוצר לצלם –

טנדר גדול עוצר כמה מטרים אחרי. בזמן שהוא נוסע לאחור אני חושב: אולי אני עושה משהו לא בסדר שאני מצלם פה. “היי חבר אתה צריך עזרה? יש לי גלון דלק אם אתה צריך”. הוא שואל. “לא תודה אני רק מצלם, אבל תודה רבה”. אני אומר. הוא מסמן ךי עם האגודל וממשיך. אני ממשיך ברכיבה, שוב אני עוצר לצלם ושוב עוצרים לידי לשאול אם אני צריך עזרה. אנשים טובים יש בטקסס. אני עובר עיירות קטנות,  חוות, השעה ארבע אחר הצהריים, לא שמתי לב איך שהזמן רך. צריך  לחפש מקום להקים את האוהל.

אני נכנס לקנות כמה כלים שחסר לי לאופנוע. בדרך החוצה, אני רואה טנדר ישן ויפה חונה לידי. זוג יוצא מהטנדר, ואני אומר “יש לכם רכב ממש יפה.” מתפתחת שיחה בנינו, ואני שואל “אולי במקרה אתם יודע איפה אני יכול להקים אוהל ?” קראתי שבטקסס אסור להקים אוהל בכל מקום ובטח שלא על אדמה פרטית. ” אתה יכול אצלנו בחווה.”  הוא אומר. “Uli,” הוא מושיט את היד, “הראל” אני מציג את עצמי. “אני meggy.” אנחנו לוחצים ידיים וקובעים להיפגש במסעדה ליד. עד שיסיימו לקנות את הרצועה של מאוור מנוע לטנדר.

הגענו לחווה של uli ומגי

אני נוסע למסעדה לפי הוראות של Uli, מחנה את האופנוע מול מעקה העץ המסעדה, פותח את דלת המסעדה, האור צהבהב, על בר יושבים ארבעה גברים ששותים בירה בכוס גולה. בחור צעיר שעל כתפו מונחת מגבת קטנה ממלצר את השולחנות סביב קולות של כלי אוכל מתערבבים עם המוזיקה שברקע, מזמין בירה והמבורגר. ותיישב בחוץ בשולחן מול האופנוע, ושואל את עצמי: אני בחלום או מציאות.

בשלוחן קרוב אלי יושב גבר עם שתי בנותיו הגדולות. “מאיפה אתה מגיע? “הוא שואל אותי. אני מספר לו על המסע ועל התוכניות, זה מסקרן אותו. אני יכול לשמוע שהוא מספר את זה לבנותיו שמסתכלות עלי בחיוך והערצה. הוא הולך לבחון בעיניו את האופנוע ומתרשם מהאיבזור וכמות התיקים המותקנים על האופנוע.

ההמבורגר מגיע עם צ’יפס וכוס בירה, בינתיים הטנדר עם הזוג הנחמד מגיע הם מזמינים בירה, אנחנו מדברים, טקסס ועל הטנדר. “בואו נזוז לפני החושך Uli אומר. אני רוכב אחרי הטנדר, במראת האופנוע אני יכול לראות את השמש שוקעת שזורקת קרני אור זהובים אל הכביש והגבהות. מהכביש אנחנו פונים לדרך כורכר ומגיעים לחווה.

אני מקים את האוהל באור אחרון, Uli קורה לי מהאסם ומוזג בירה שהם מכינים לבד. אנחנו יושבים שלושתנו מחוץ  לאסם ושותים בירה מדהימה, ועוד בירה. לפני שאני הולך לישון : “מחר בשעה 8:00 תבוא לאכול אתנו ארוחת בוקר.” אומר Uli.

אני מתעורר לפני זריחה. מצלם, ומקפל את האוהל. ארוחת הבוקר מוכנה. שלושה כלבים חמודים מקבלים את פני, אנחנו יושבים במטבח הבית המקסים, תחושה של שימחה ואושר מציפה אותי.

תשע בבוקר – אני עולה על האופנוע, האוויר עדיין קריר, רוכב לאט בדרך הכורכר ומתחבר לכביש צר, חוות לאורך הדרך, יקבים קטנים. אני רוצה להגיע לעיר Bandera

החווה של uli ומגי

uli ומגי בארוחת הבוקר שהזמינו אותי בביתם.

בירת הקבואיים של טקסס: ככה כתוב באינטרנט.

אני מגיע אל העיר, השעה – 13:30. אני ממשיך ברכיבה לאורך רחובות העיר, ורואה שחיי העיר מרחשים ברחוב הראשי שעמוס בחניות לציוד חקלאי, חניות בדי עבודה,  אני נכנס לאחת מחנויות בגדי העבודה, Carhart,Wrangler, Levis, ומגפי בוקרים, שנמכרים כבגדי עבודה. מגרשי החנייה מול החניות נראים כמו מפגש חוואים, אני רואה אותם מתאספים ליד המכוניות. ומדברים.

זמן טוב לאכול.מסעדת don chepes, נשמע מעניין. אני נכנס אל המסעדה, הבר מלא, אני מתיישב בשולחן שקרוב לחלון, לפני שאני מזמין, אני מביט בשולחנות לידי, כולם אוכלים מנה דומה, עם שעועית שחורה ודברים שאני לא מזהה  כזה אני רוצה, ומצביע על המנה שאני רואה בשולחן לידי. המלצר אומר את שם המנה במבטא דרומי כבד ורושם  בהזמנה. מה הוא אמר? אני מנסה לחזור על שם המנה, אבל מצליח להבין את  המבטא הדרומי הכבד.

אני מביט סביבי –  מוזיקה נעימה, אווירת המערב הפרוע והאוכל טעים.  סיימתי לאכול, האווירה במסעדה משאירה אותי לשבת עוד קצת וליהנות ממנה.

ארוחת צהריים בעיירה בנדרה 

רחובות העיר בנדרה.

טוב, צריך להמשיך. אני עולה על האופנוע ורוכב מערבה, אל שמורת הטבע Los Maples. קצת לפני חשכה אני מגיע אל הקמפינג שבשמורה.

25 דולר ויש לי מקום לאוהל ומקלחות עם מים חמים.

איזה כייף מקלחת חמה וארוכה אחרי יום רכיבה ארוך. על הגזייה  אני מבשל ארוחת ערב, ונשאר לשבת על הספסל, רק יושב ומתבונן בקרוואנים שלידי. מקשיב לקולות בעלי החיים שביער ממש מעבר לאוהל.

השעה 23:00. אני נכנס לאוהל לישון. העיניים כבדות אחרי יום רכיבה ארוך. אני נשכב על הבטן, לא זוכר באיזו נקודה נרדמתי.

כבר 9:00 בבוקר,  עדיין אני מתכרבל  בשק השינה, ישנתי חזק והרבה. לא חושב שהתעוררתי באמצע הלילה אפילו לא להשתין.  אני מכריח את עצמי לקום, איפה השארתי את כלי הרחצה, אה, הם על השולחן בחוץ. אני משתמש בבקבוק מי השתייה לצחצח שיניים, מכין קפה, פותח מפה, ומתכנן את הדרך להיום. “פארק לאומי ביג בנד” – קראתי עליו לפני כמה ימים, מקום יפה אני רוצה להגיע לשם.

לילה בפרק.

אני מסיים להתארגן, עולה על האופנוע ויוצא מערבה.

אל כביש צר  שמתפתל בין גבהות נמוכות, עובר בין עיירות קטנות. הדבר היחיד שאני מרגיש עכשיו זה – שלווה.

אני מתקדם מערבה, הנוף הופך צחיח, הצמחייה הירוקה הופכת דלילה ויבשה. העיירות  מאובקות, עדיין אני לא במדבר אבל הנוף מראה לי שאני בדרך שלם.

בכל יום אני קונה אוכל טרי לארוחת ערב.

בדרך אל מערב טקסס

את האופנוע אני חונה  על המדרכה קרוב לסופר.  ומשתדל להשאיר אתו במקום בטוח.

קונה אבוקדו, עגבנייה וירקות לתבשיל שאני אוהב להכין בערב. הקופאי אורז לי את הקניות  ואני חוזר לאופנוע. לפני שאני ממשיך, אני נשען על האופנוע ושותה סודה קרה. טנדר לבן וגדול חונה במגרש החניה לא רחוק ממני.  אישה מבוגרת וגבר חולפים לידי.  ” איזה אופנוע יפה יש לך”. אמור הבחור. מתפתחת שיחה ואני שואל אם הם יודעים על אתר קמפינג קרוב.  מהשיחה אני מבין שהגבר הוא בנה של האישה. הבן מסביר איך להגיע אל אתר הקמפינג ושזה שעה וחצי מפה.  תודה אני אומר והם נכנסים אל סופר.  עוד כמה לגימות ואזוז.  רגע לפני שאני משחרר קלאץ’: “אתה יכול להקים את האוהל אצלנו בחווה.”  אומר  הבן. “Weston” הוא מציג את עצמו. ואוו איזה כיף. אני ממתין שיסיימו את הקניות, ונוסע אחריהם לחווה.

בחווה אצל ווינסטון ואימו

לפני שאני מקים את האוהל, Weston ואמו מציעים לי להצטרף אליהם לארוחת ערב. אני מודה להם מאוד ואמר שיש אוכל איתי ואני בסדר גמור. הם מראים לי מקלחת ושירותים, זה ממש מפתיע  ומרגש מאוד חשוב להם שארגיש בנוח. אני מקים את האוהל מתחת לעץ גדול שפורש את ענפיו.

הבן  של Wnson מגיע ואנחנו נשארים לדבר על התנ”ך ועל המקומות הקדושים לנצרות בארץ ישראל.

“Wensto  מה אתם מגדלים בחווה?” אני שואל. “יש לנו חוות שדה תעופה” הוא עונה. אני חושב שאני לא מבין שואל שוב, “בוא תראה” הוא אומר ולוקח אותי לדלת הנגר שממול.

הדלת נפתחת, ואוו איזו הפתעה –  לראות הרבה מטוסים מסודרים אחד ליד השני, עכשיו אני מבין למה ראיתי בכניסה לחווה דגל רוח אדום.

כבר מאוחר. אני אומר לילה טוב, נכנס להתקלח, והולך לישון.

פה ישנתי את הלילה בחווה

המטוסים בהנגר

ווינסטון וטומס בנו

אני מתעורר מוקדם. השמש עוד מעט תזרח, המים על הגזייה רותחים. אני שותה כוס קפה וחושב על הרכיבה לביג בנד. דרך ארוכה לפני. Weston עובר להגיד שלום לפני שהוא יוצא לעבודה. “תשאיר את השער פתוח כשאתה יוצא”.  הוא אומר. אני יוצא אל הדרך לא הרבה אחריו.

שעתיים רכיבה מאז שיצאתי,  הנוף משתנה, ומתקרב למדברי.

ואוו יפה פה. אני עוצר ב צד הדרך לצלם את המרחבים העצומים.  הופס,  אופנוע עובר אותי, הוא מסתובב וחוזר אלי. BMW GS 1200 “היי אני JAY הוא אומר. “אני הראל.” מיד אנחנו מתחברים, אני מספר לו על תוכניותי, לנסוע לביג בנד ומשם להמשיך ללוס אנג’לס. Jay מספר לי שהוא גר ממש ליד הפארק לאומי ביג בנד ומציע שאשן אצלו. אני שמח על ההצעה, ואנחנו ממשיכים ברכיבה יחד, הדרך ארוכה, אם אני לא טועה יש עוד 400 מייל לפנינו.

לקראת ערב אנחנו מגיעים אל הקרוון שבו הוא גר. אני אוהב את המקום נעים פה ורגוע. . Jay מספר  על הטיולים שהוא עושה במרכז אמריקה  ובדיוק חזר עכשיו מתקופה ארוכה של רכיבה. כייף לפגוש אנשים כמו Jay.

אנחנו נשארים לדבר ולהחליף חוויות עד השעות המאוחרות של הערב. הוא מספר שהוא עוזב את המקום בקיץ, כשחם ובלי נסבל להיות פה  וחוזר בתקופות האלה. אנחנו מדברים על אפשרות לרכב למקסיקו יחד כשאחזור בעוד חודשיים .

לפני עוד  1150 מייל עד לוס אנג’לס  כדאי שאלך לישון.

 

 

בקרוואן אצל jay

Jay אחרי מסע ארוך.

 

תודה שקראתם את הפוסט

המשך בפוסט הבא- “טקסס ללוס אנג’לס.