דרכים קסומות בגליל והגולן.
אני מחכה לזה,
יום שבת – השמיים כחולים, הצפון עדיין ריק ממבקרים’ אפשר לראות את סימני המלחמה שעדיין מאיימת על האזור.
לפני כמה ימים ירד פה שלג.
השמש מלטפת, קרירות החורף עדיין מורגשת.
אז זהו, אני עולה על האופנוע ורוכב אל הכניסה ל ״דרך נוף הרי נפתלי״. דרך כורכר טובה לוקחת אל מורדות רכס רמים, אני מביט אל עמק החולה, כאילו אני במטוס, העמק פרוס תחתי, הראות הטובה מעצימה את היופי.
הנוף פוטוגני, מצטלם יפה, אני מתקדם עם הדרך ומגיע לקריית שמונה.
שלט בכניסה לדרך.
כניסה לדרך נוף הרי נפתלי.
מבט אל החרמון 
מבט אל החרמון
רכס רמים
מבט אל קריית שמונה.
מעיין מים חמים
אני חוצה את העיר ומגיע אל הכביש 9779 שחוצה את העמק לכיוון רמת הגולן.
כביש 918, לפני שאני מגיע לצומת (שמאלה להבות הבשן, גונן, ימינה
לצומת גומא) אני מחליט לבדוק את מעיין המים חמים שמצא סמוך לדרך ופונה ימינה כ 250 מטר לפני הצומת.
עוד 300 מטר על דרך בוצית ואני ליד המעיין. חושב אם להיכנס למים, אבל אין לי מגבת ובגדים להחלפה, בפעם הבאה אני אומר לעצמי.
הדרך אל המעיין
המעיין
לאן שלא תיסע החרמון מביט בך.
עכשיו אטפס לרמת הגולן, הראות מדהימה, כשאני מביט לעבר הגליל הוא נראה קרוב מתמיד.
מבט אל הגליל מרמת הגולן.
תוך כדי טיפוס אני מחליט לפנות אל ציר הנפט, כביש ארוך וישר שלוקח אותי לכיוון הבאניאס, קצת לפני סוף הכביש אני פונה ימינה אל דרך עפר שעוברת אל תוך חורבות כפר סורי, אני מתקדם עם הדרך עד לכביש המוביל לכפר מסעדה.
ציר הנפט
ציר הנפט
כפר סורי נטוש
כפר סורי נטוש
יציאה מהכפר הסורי הנטוש
אני ממשך צפונה אל מג’דל, כבר צהריים ואני רעב, הרעב מזכיר לי מקום קטן שאיש זקן ונחמד מכין פאלפל וחומסטעים במיוחד.
כשאני חונה את האופנוע מול חנות הפאלפל אני מבחין שהמקום עבר שינוי.
אין איש זקן שמתנהל באיטיות מרגיעה. בחור צעיר אומר לי שהאיש הזקן פרש, ״כבר קשה לו״ הוא אומר. ״אבל את עיסת הפאלפל הוא עדיין מכין״ אומר לי הבחור הצעיר.
אני מזמין מנת פלאלפל, והטעם דומה, אני נשאר עוד חצי שעה לפטפט עם הבחור וצביטה בלב עוברת בי כשאני חושב על האיש הזקן שהיה מתהל באיטיות ועם הרבה סובלנות.
הוא מדריך אותי איך להגיע אל נקודת תצפית בקצה הכפר
פלאפל במג’דל שאמס
פאלפל מיוחד.
אני מתקדם ומטפס אל השכונה הצפונית של הכפר, גם כדי לראות שלג וגם להעיף מבט על סוריה והגולן.
פה זה הקצה הצפון מזרחי של מדינת ישראל, מפה אין לאן להמשיך. אני חושב לעצמי.
תצפית אל האופק
תצפית אל גבול סוריה ישראל
זמן טוב להגיד שלום לחבר, בדרך למסעדת מטשוס שבקצרין אני עוצר במעיין מים חמים ליד צומת וואסט. עצירה קצרה ואני ממשיך לקצרין.
הצינור שמוביל את המים החמים
חגי ושיפי הם הבעלים של המסעדה ודואגים לכול פרט, זה מורגש מיד כשפותחים את דלת הכניסה. מוזיקה נעימה נשמעת כשאני מדומם את המנוע.
אני נכנס דרך דלת היקב אל תוך המסעדה, ריח היין שבחביות ממלא את החלל.
חגי עם הגב אלי, שלט שאני לא מכיר מונח על הדלפק –
שלט לא מוכר
״מה זה?״ אני שואל. ״מדברים איתי בזמן שאני עובד, לפני שבאת קיבלתי כווייה, אנשים מדברים איתי וזה מוציא אותי מריכוז.״ חגי אומר
אני יכול להבין, כולם מכירים את כולם וכל מי שמכיר את חגי ניגש להגיד שלום ונשאר לדבר.
יקב סלוקיה
אני עושה סיבוב ביקב, מצלם את חביות היין, את הבקבוקים, מתיישב ונהנה מהמוזיקה ומהאוויר., חגי מוצא זמן להגיד שלום, אנחנו מדברים על סוגי היין, על טיולים בעולם ועל שילוב בין עבודה לחופש.
לפני שהחושך יורד אני עולה על האופנוע ורוכב את הירידות מרמת מהגולן לעמק החולה.
כביש 918 גדות – גונן, רוכב עוד כמה קילומטרים בתוך הטבע, שם לב שבלי להתכוון אני מעדיף את הדרכים היפות על פני הדרכים המהירת.
כייף של יום היה היום.
חביות היין
אנטי פסטי
מסעדת מטשוס
אנטריקוט?
יקב סלוקייה.
